הכל התחיל מצורך. מתחושה קשה וברורה שעלתה אצל קבוצה של צעירים בערב יום השואה 2011. הם הרגישו שהם לא מצליחים להתחבר יותר ליום השואה, לסרטים הישנים שמשדרים בטלוויזיה ולטקסים הממלכתיים – ושהם לא מוכנים להפוך את יום הזיכרון לעוד יום רגיל.

.אז הם התכנסו בסלון של אחד מהם והזמינו שורד שואה שישתף אותם במה שהוא עבר.

אחר כך מישהו שלף גיטרה והתחיל לנגן ואחרי שכולם שרו, בכו וצחקו יחד – התחילה שיחה רצינית על איך שומרים את הזיכרון בחיים ואיך מסתכלים קדימה ולומדים מהשואה את הלקחים הדרושים למען העתיד.